טביעות עין - ע' במדור הכרה והשכלה והפכן. טוּב הגדול - ע"ע טוּב. טוּב ד' - ע' שם. טוב ומיטיב - הטוב נקודת הטוב האידיאלית הפנימית, הטוב האוביקטיבי. מיטיב הוא ביחש לאחרים, שכבר יש עם מה להיטיב. הטוב, אינו מוכרח שיהיו מוטבים, מקבלים, במציאות - אלא ממציאות מיטיב" [עפ"י צ"צ כג]. טוב ומיטיב - בתור תארים אלהיים - מיטיב הוא סוביקטיבי° - מצד התגלות הטבתו לאחרים, והיא ההכרה התחתונה, השניה; ולמעלה ממנה ההכרה העליונה הראשונה שהוא הטוב בעצמו, לא רק בהתיחסות הפעלה לאחרים [א"ל קכח]. טוב חסדך מחיים(1) - הכללה ביסודו של האור° ממעל כל האורות, זיו° כל הזיוים - שהמבטא מרשה את עצמו אחרי כל לחיצותיו, לומר איכות כל האיכויות, עריגת העריגות, שאיפת השאיפות, חמדת כל החמודות - הוא האושר° היותר נבחר מכל הויה וישות [עפ"י א"ק ד תקה]. טומאת ארץ העמים(2) - התבל והזימה, הרצח והגסות ויתר הדברים הבהמיים שבהם יושבי ארץ העמים שקועים[ע"א ג א ע]. טומאה° של שכחה של שאיבת חיים ממקור נשמת־האומה° כולה [אג' ב לט]. ◊ אויר ארץ העמים נותן חיים לאותם העמים שהם מוצאים שם את כל מה שהם מבקשים, שהם יכולים לבנות שמה את כל מגמותיהם היותר עליונות, אבל אף לא נקודה אחת אידיאלית° מיוחדת וחשובה ימצא שם ישראל. על כן הוא מוכרח להיות צולע־על־ירכו, לרכס את כל משאלותיו רק במילוי צרכיו הפרטיים המוכרחים לחיי העיכול וההזנה לבדם. ומזה בא, שהאויר הזה עצמו הוא מזהם את הלב והמח הישראלי, מחלישו ומטמטמו°[עפ"י ע"ה קיד]. ר' במדור זה, אויר העמים הטמא. ושם, אוירא דארעא ישראל מחכים. ושם, ישראל שבחוץ לארץ עובדי עבודה זרה בטהרה הם. טומאת ידים(3)- פעולה ירודה ומזוהמה°[עפ"י ע"ר א נז]. ע' במדור מצוות, הלכות, מנהגים וטעמיהן, ידים, טהרת ידים לתורה ולתפילה. "טיול" לעומת "הליכות עולם" - הלימוד בפרדס נקרא "טיול" וההלכות "הליכות עולם"°. הליכה היא להשגת איזו תכלית ומטרה, והטיול מטרתו ותכליתו בו בעצמו [א"ל שכו]. ע' במדור זה, אטייל עמכם בגן עדן. ושם, הליכות עולם. ע' בנספחות, מדור מחקרים, "טיול" לעומת "הליכה בדרך". טיול בפרדס(4)- כל מה שהוא למעלה מכדי צורך קביעת היראה° באדם [עפ"י א"ת ב 86]. ע' במדור זה, לחם בשר ויין, מילוי הכרס בהם קודם ל"טיול בפרדס". ושם, מטייל בפרדס. טייעא - ע' במדור מדרגות והערכות אישיותיות. טלטל הקב"ה שביליה של תורה(5) - <אין העולם כדאי לאורה° יתירה (ע"כ)> מניעות גדולות עומדות נגד כל התגלות רוחנית עליונה, שלא תופיע בכל הרחבתה. אי יכולת לכתוב את עומק הרעיונות בדרך ישרה, בלא סיבוך, בלא הרכבה יתירה, דברים כמשמעם להגלימם כפי סדר יצירתם [עפ"י קובץ ג רלז]. ע' במדור זה, אורח חיים פן תפלס נעו מעגלֹתיה לא תדע. טלית נאה(6) - כלילת היופי° של המוסר° המדותי. יפי העדינות של נועם הרצון° הנאה והיופי הפנימי של הדר° המוסר הקדוש° המתעלה [ע"ר א יז]. ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, "חלוקא דרבנן". טעימה(7) - ◊ לאיש קדוש° מצוין מאד שכל מעשיו קודש לד'° הוא, ואינו צריך לשום הכנה לתכלית כי כולו תכלית קדוש לד', נאה ליחס אכילתו בלשון טעימה, <כי טעימה° תתיחס לההנאה של שעת העסק באכילה°>[ע"א ג א לה]. טעם העליון(8)- הטעם במחשבה־הקדומה° - הטעם הפנימי המרגיש וחש מהו היופי העולמי האידיאלי העולה במחשבה הקדומה, המחשבה הראשית, שמפני גבורת חסדה היא עזיזה וחפשית מכל הכרח מוגבל, היא מחייבת לההויה שתתהוה, ולעולם שיבנה, מאז מקדם, טרם הבנותו, - הטעם הזה המסור להתפארת העליונה של הצייר העליון, אין צור כאלהינו, הוא מחייב שרק עולם של צביון מלא של המהותיות העדינה של הופעת כנסת־ישראל° בחביון עוזה, זהו העולם הצריך להמצא, והוא ראוי ומחוייב להמצא ולהתקיים. ועולם זה מתקיים הוא ונמצא מצד עוצם הגבורה°, מצד מדת־הדין° הקדומה, מפני האושר הגדול והפאר הנפלא של הוייתו, מפני השעשוע° המלכותי שבהוד־תפארתו° וטוב טעמו. הבלטת היופי והשעשוע, - היסוד של הוית העולם [עפ"י ע"א ד ט קלח]. ע' במדור זה, מחשבתן של ישראל. ושם, עצת ד'. טעם העץ כטעם הפרי(9) - כל האמצעים המחזיקים איזו מגמה°רוחנית° גבוהה כללית (בהיותם) מוחשים בחוש נשמתי° באותו הגובה והנעם°, שעצם המגמה מורגשת בו כשאנו מציירים° אותה. העץ - כל האמצעים המחזיקים איזו מגמה רוחנית° גבוהה כללית. האמצעים ההגונים התומכים את האור°האידיאלי° בדרכו, המחזיקים אותו ומוציאים אותו מן הכח אל הפועל. הפרי - האור האידיאלי, המגמה האחרונה, האידיאל הראשי [עפ"י א"ש ו ז]. ע' במדור זה, חטא הארץ. טעם רוחני - "טעמו וראו כי טוב ד'"(10)- נשמת הידיעה, התכלית והנקודה הפנימית והעקרית של הידיעה. חוש הטעם הנבואי המיוחד אך לנבואה°, החודר אל תוך הדברים ועצם פנימיותם ועצמותם. ע"י התורה° שנתנה בהתגלות אלקית וע"י הנבואה הבאה ממרומים°, משפע זיו°וזוהר°הידיעה־האלקית־העליונה°, יכולים להרגיש את הטעם הרוחני, שאינו נמסר במלים ובמבטאים. <השגת נשמת הידיעה שבטעם הרוחני, אך היא תקרא ידיעה בעצם, בעוד שהידיעה החילונית תקרא ידיעה בהעברה ובהשאלה> [נ"א ד 38]. ע' במדור זה, אחר, "כבודי לאחר לא אתן". ע' במדור תיאורים אלהיים, "כבודי". ושם, "כבודי", "תהילתי". טרקלין מלכו של עולם(11)- הנקודה הפנימית של דרך החיים התוכן הפנימי של החיים, שהוא מלכות־שמים°ויראת־שמים°[מ"ר 390]. ע"ע היכל.
תנחומא תרומה פרק ח: ""נעו מעגלותיה לא תדע" מטולטלות הן שביליה של תורה ופרשותיה". תנחומא עקב פרק ב: ""נעו מעגלותיה לא תדע" מטולטלין הן שבילי תורה". ושם: "טלטל הקב"ה שכר עושה מצוה בעה"ז כדי שיהיו ישראל עושין משלם". ירושלמי פאה ג: ""אורח חיים פן תפלס נעו מעגלֹתיה לא תדע" (משלי ה ו), טילטל הקב"ה מתן שכרן של עושי מצות כדי שיהיו עושין אותן באמונה".
שבת כג:, קצור שו"ע סי' קצזס"ק א: "נוח לו להאדםלהקבר בטלית שהתפלל בה בחייו. כשמלבישין את המת יכונו שכשם שהם מלבישים את הגוף, כך תתלבש נשמתו במלבושים רוחניים בגן עדן". וע' שם משמואל משפטים תרע"ז.
שבת יא. "ליטעום מר מידי".
שבת פט:
רש"י בראשית א יא. עפ"י בר"ר פר' ה ט.
"טעמו וראו כי טוב ד'" - ע' כוזרי מאמר רביעי, א־יז.