הגדרות מבוא: כינויים - (של השם) - התרשמות הפעולות (של המחשבה־האלהית°) לסוגיהם [אג' ג מא]. שמות - היחוסים שכל יש מתיחס על פיהם לאור־אין־סוף°. והם הם המקיימים את הכל וקוראים את הכל להויה [א"ק א קיט]. הענינים שחוץ מזו של גדולת°־אין־סוף°, שהם הסברות להגיע על ידן למקור האמונה°, בחילופי המדרגות שבהן, שהנם בגדר "אברין דמלכא"°, ויש מהם בגדר "לבושין דמלכא" [עפ"י א' קכה]. שמות והסברות אלהיות - הדרכים שהנשמה מתפרנסת על ידן עד אשר יאיר לה אור יותר עליון, יותר עצמי ומקורי, אשר "אז תתענג° על ד'", על ד' דייקא [פנק' א שסא-ב (קבצ' א קצב)]. השמות הרבים והשונים, בהסתעפות רזי° עולם - חלקי ההרכבות שהכח הנשמתי° שלנו עושה, עד שהוא מתרומם אל הרעיון°האלהי°הקדוש°בטהרתו°[א"ק א קיח]. השמות - האותיות°, ההגיונות°, המחשבות°, משאות הנפשות אשר מעולם ועד עולם [שם ג קעח]. שמות הקודש - יחודי° אורות עליונים, זיווגי° מידות, חיבורי נשמות°, שילובי°עולמות°, בהם אצור כל אידיאל° מובחר בתכלית תמציתו העליונה, וכל חכמה מפוארה, וכל מחשבה שכלית, חברותית, תרבותית, במובן היותר עליון, <אשר רק על ידי כמה דרגות של ירידות והתמזגות עם החיים הרגילים, מוצאים אנו חלק מעוזם המקודש בבהיקות הדרישות הטבעיות של החסד והאמת, הטוב והיושר, הנימוס והיופי, הצדק והמוסר, הרגיל בחיים ובחברה היותר נאורה ומטוהרת בשאיפותיה, והיותר חסינה ותקיפה ברוחה ומגמותיה הטובות> [קובץ ב שמז (ע"ט קלא)]. השמות הקדושים -ההשגות° שבהם ציירנו° את האלקות°[ה"ה כו]. השמות הקדושים (חוץ מהשם־הקדוש־הנכתב°) - מושגי האלהות° שיכול כל אשר שכל במוחו ורגש בלבבו לבטא ולשאוף לו להשתוקק אליו ולהתקשר בעניניו [חד' מ]. ◊ על התוכיות של הרצון°הנשמתי°, החשק הרצוני לאלהים־חיים°, מתלבש כח המדע הקדוש°, שבו יש חקיקות ציוריות°, המקנות שיגובים° ואמוצי חיים כבירים, המשתכללים ועולים° ומתבטאים בשמות הקדושים, מלאי° אדירות קודש°[עפ"י ע"ר ב עח]. ◊ פליאי שמות ותארי הוד, מעלים אותנו להשגב בקשר חי מלא האחדות־המוחלטה°, במקור חיי־כל־החיים°אור־אין־סוף°[שם א סה]. השמות האלהיים - אינם מסמנים את עצם° האלהות, כ"א את האידיאלים־האלהיים°, את דרכי־ד'°, את חפציו°, האצילות°, הספירות, המדות, השבילים, הנתיבות, השערים°והפרצופים°, שמקצת תכנם האידיאלי חקוק וקבוע הוא ג"כ בנפש האדם, אשר עשהו האלהים°ישר°[ע"ה קמה]. כל מה שאנו רואים, שומעים ומרגישים, מכל הענינים וק"ו מענינים המוסריים והשכליים, וביותר מענינים האלקיים, הכל המה בתור מלבושים, שמות, שתחתם נמצא תוך עצמי, ליותר קיים ויותר חי ואחדותי [אג' א מט]. "שמותיו של הקב"ה°" - תאריו ית' ופעולותיו [מ"ש צה]. פעולותיו [קבצ' ב כב]. ההבדל בין השמות השונים - ענינו - הגדרות על הארתו° של מושג נשגב°, ההבדל בין מדרגה של אור° מזהיר ובין מדרגה של אור כהה, או לפי שינויי המדרגות של פרטי ההארות [עפ"י אג' א קלד]. ר' במדור מונחי קבלה ונסתר, מדות ושמות, לעומת ספירות. ע' במדור זה, אור אין סוף. "שמות הטומאה°"(1) - יחש כל כך קלוש ואפל, על פי ירידותיו°, שעל פיו מתיחס מצוי לאור־אין־סוף°, עד שהתוצאות, היוצאות ממנו לגבי המצוי ההוא, הן נוטות להרס ואפלולית [עפ"י א"ק א קיט]. שם - השגת עצם רצונו° התכליתי והדבקות° בזה [מ"ש רמז]. השי"ת - תכלית כל תקוה [מ"א א א]. שם ד'° - רוממות התכלית־הכללית°[ע"א ב ז יח]. שם - התכלית העצמית [שם ג א יג]. שם השם הנקרא על שם האצילות° - האידיאלים°הנשגבים° ונחמדים מעולם עד העולם [ע"ה קלח]. שם ד' - פעלו והדרו°ודרכיו° הכוללים [ע"ר א תה־ו (ע"א ב 330)]. גילוי הרצון שלא ע"פ סדר הסיבות°, ע"ד הנפלאות [עפ"י מ"ש שנח]. השם המקודש - ההתפשטות המקודשה° שבאה מתוך הרום° הנעלה בעזוז פלאיו [ע"ר א ריח]. השם של הקודש° - המקור החפצי°, המעולה ביסוד קדושת בחינת הרצון° הנקדש, שממנו נובע כל מה שיש לו יחש למהותה של מגמת ההויה [ע"ר א ר]. "שמו הגדול"(2)- החפץ החבוי בחביון רז מחשבת־הקדש־העליונה°, <שרק בהגמר כל העלוי יתכן לומר שבא השם הגדול לידי גלויו> [ע"ר א קצט]. השם הגדול - המגמה° הכללית החובקת את כל המציאות כולה מראשית° עד אחרית°[ע"ר א קטו]. שמו הגדול יתעלה - הנהגתו [ע"א א א נג]. השם הגדול הכולל כל - הקבוץ הכללי של כל ההזרחות° וקשר הכחות בכל מלא העולמים°, בחומר°וברוח°, במוסר° ובחברה [אג' א רלא]. שם ד' - אותן ההבעות הנותנות דחיפה לביטויינו לקרא־בשם־קדשו°[ע"ר ב עט]. מגמתה העליונה של התורה°, האידיאל האלהי° של שעשועיה° של תורה, ביושר° התכליתי של קדושת° כל ההויה, ואושרו־העליון°[ע"ר א ס]. קדושת אור־התורה°, מקור־החיים°, יסוד השלום° שמו של הקב"ה°, שאך בו יושע ישראל° לעולמים [שם ב רי]. אור־ד'° השוכן בנו, השורה באומה° כולה, התורה°והמצוות°, חוקי־ד' ומשפטיו° על ישראל [א' קלו]. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, קריאה בשם ד'. ושם, רוממות שם ד'. ושם, לא ידעו את שם ד'. ע"ע מחשבת שם־ד'. ע' במדור זה, השם ית'. שם - חלקי המציאות ופרטי הפעולות המתהוות בעולם שכולם הם ע"פ השגחתו ורצונו העליון [ע"ר א רפו]. שם - השלום האמת°והצדק° והחיים [אג' א שסג]. שם ד' - שם הקדוש הכולל כל, והמחיה כל, מקור הכל[ע"ר א קנ]. התוך והאור הטוב המחיה את החיים [ע"א ב ט רצו]. השפע השמימי האלהי, האינסופי, הנצחי, המאיר לארץ ולדרים עליה ומחיה את כלם, (מ)מקורו העליון והנאמן [עפ"י ל"י א קנו]. השי"ת שמו - מקור החיים [פנ' פא]. אור שם ד' - מקור חיי ישראל°[אג' ב ריא]. שם ד' המיוחד לישראל° - הקדושה העליונה האלהית, השולטת על כל החקים שבטבע°, והעומדת ממעל לכל הגבלה וגדר [ע"ר א רכא]. ע"ע קדושה, הקדושה התלויה בשם השם ית'. ע' במדור זה, השם ית'. ושם, י־ה־ו־ה. שם ד' אדון הברית - מקום° גזעה ומעון אור חייה של הנפש°[ע"א ג א סב]. שבעים שמות יש להקב"ה°(3)- הקבוץ הכללי של כל ההזרחות° וקשר הכחות בכל מלא העולמים°, בחומר°וברוח°, במוסר° ובחברה - זהו מובן השם־הגדול° הכולל כל. וההסתעפות° של המובנים לפלגות של כחות הפעולה וההנהגה בריבוים, שהם שבעים° - משבע° של יסודות הכמות המעשית, כמו ששה קצוות של החומר והכללות שלהם, וכיוצא בזה דימויים רבים, בריבוים ע"י עשר° - הם הסך־הכל המתגלה במרחק אופק ההסתכלות. וראויים האורות° הללו למסור ציור°הוד־מלכות° למלך עולמים, ע"פ חזון ברואי מטה הקוראים בשם המלך הגדול, לאשר הוא למעלה מכל שם ותאר, אבל מקור חיי כולם [אג' א רלא]. מושגים - המושגים הקדשים - מגמות° כל ההויה כולה [ע"ר ב נג]. המושגים האלקיים - האשר°והטוב° מצד עצמם, שהמה יסוד האושר והמוסר°[עפ"י אג' א פה].