טהירו עילאה(1)- טוהר העליון - תוכן עליית מחשבתן־של־ישראל°[ע"א ד ט קלט]. טהרה העליון של האידיאה הראשית במחשבת ההויה [עפ"י שם שם קמג]. טל עליון(2)- הטל העליון - שעשוע°האחדות־האין־סופית°[א"ק ב תה]. הטל של תחית־המתים°, הנושא שמלאכי־השרת° חיים ומתקימים ממנו, חיים איתנים, חיים שאין עמם מות°. ושפע° החיים הללו הולך הוא ופועל את פעולתו, עובד הוא את עבודתו התדירית, להביא את העולם לידי מעמדו. וכל ההטבות°וההארות° שבעולם, הקטנות והגדולות, החיצוניות°והפנימיות°, עשויות דרגות של סולם לאושר° החותם העליון של תחית המתים. ואותו הטל העליון, שסיגיו ומותרותיו נותנים כח לכל מרץ החיים, עקרו ופנימיותו הוא גנוז בתורה°, והתורה בהתגלמותה, גם בהסתעפות ההבטאה היותר חיצונה ומפוצלת, לכל ערכי החיים, והדמיונות המתוארים, היא התגלמות עצמית של אותו הטל העליון [עפ"י שם שעח]. היסוד העתיד של אור החיים השלמים, שהם עתידין להיות מופעים בעולם לעת אשר יגלה אור החיים המלאים, השולל את המות° בעצמת חילו [ע"א ד ט צא]. טל - הזוהר־הפנימי°, החיים שהם מגמת° הכל, שכל היש חי בו בנשמתו פנימה. המאור האלהי של האותיות המאושרות של שם־המפורש° הפועלות והמשפיעות בתכונתן האלהית. שפעת חיים של אותיות המילוי של השם, של שלשת האותיות המנהלים ומשפיעים מחיים ומחדשים [עפ"י קובץ ז קמו]. ע' במדור זה, "שראשי נמלא טל". 'טמא יונק מהקודש והטוב'(3)- מצייר° לו (הנושא הטמא, שהמהותיות העצמית שלו הוא רע) מושגים של הטוב, של הקודש°, של הרוממות הנשגבה, ועל ידם מתאדרת מהותיותו, ואופיו מתגדל ומתענף, כחות רצונו מתפשטים, ושליטתו והשפעתו מתגברות. <ומתוך שהעצמיות שלו הוא רע וטמא, הרי הוא בשיטתו העליונה, במעופו המתעלה, מכין כלי מות להמון כחות של הטוב והקודש, של התום והיושר> [עפ"י קובץ ח א]. "טמיר" - "טמיר ונעלם" - ע' במדור שמות כינויים ותארים אלהיים. טעם, ראיה, שמיעה, ריח - ע' במדור זה, חושים עליונים.
שפע טל, חלק טל, שער שלישי פרק חמישי: "טהירו שפירושו אור ואין לו שום שם אחר כי לקורבתו למאציל ב"ה לא יצא עדיין ממדריגת מאציל שיהיה נקרא בשם נאצל וכאלו הוא אמצעי בין מדריגת מאציל למדריגת נאצל ולא נקרא לא מאציל ולא נאצל". ע"ע עמק המלך, שער א פרק נז, עמ' 154-155 "החקיקה שאומר בזוהר פרשת בראשית [טו.], 'גליף גליפויבטהירועילאה', תרגום של חקיקה הוא גליפו, ושורש הגליפו הוא דין הנותן שיעור וקימוץ אל האותיות, שלא יבטל הנייר שהוא אין סוף, את הארת הדיו שהם האותיות. ושורש החקיקה היא מסבבת בחוזק, בעיגול גדול מאוד, בין אור עצמיות המקיף חוץ לעיגול, ובין עצמיות המוקף אשר הוא בתוך העיגול. וזה העיגול נקרא טהירועילאה, לאפוקיטהירו סתם, והתרגום של טהירו הוא אור, כי אין סוף נקרא בשם אור, ואי אפשר לכנותו בשם אחר, ומפני זה עיגול הקימוץ נקרא טהירועילאה, בלשון תרגום, שהוא, התרגום קצת חושך, ומניעת האור". עש"ע. בלשב"והקדו"ש, שער הפונה קדים פרק ג: "וכן נקרא אותה הרשימו ג"כ בשם טהירועלאה כמ"ש בריש זוהר (בראשית טו.) והוא על שם אור הרשימו המאיר ובא ממאור א"ס. כי תוקף האור הוא נמשל לצהרים שהוא תרגום טהירו. וטהירועלאה הוא הרשימו דענינינו. כי אור א"ס עצמו הוא נעלם בתכלית ההעלם, והגילוי הראשון הוא אותו אור הרשימו ומשום שהוא מאיר מאור א"ס והוא אור גדול מאד נקרא הוא בשם טהירועלאה כי שם הוא שורש האור. כי אור הוא דבר שמאיר מאחר, אור השמש וכיוצא בו, אבל דבר המאיר אינו נקרא אור, לכן נקרא טהירועלאה כי שם הוא האור היותר עליון שמאיר מאור א"ס עצמו והוא אויר הקדמון. כמ"ש הגר"א (בתז"ח נ.) והוא אויראעלאהסתימאהכנז'". ושם פרק מד: "והטהירודענינינו הנה הוא הצמצום והמקום פנוי והחלל לכל העולמות כולם שאמר הרב בע"ח". (אמנם בספר הכללים, כלל יד ענף ב ס"ק ג הסביר הלשב"ו את דברי הזוהר בראשית טו: "גליף גליפובטהירועלאה בוצינא דקרדינותא". [...]טהירו הוא תרגום צהרים שהוא תוקף האור שאין למעלה הימנו והוא אור א"ס שהיה בתחילה בכל המקום דהעולמות כולם."וגליף" ועשה בו החלל דהצמצום. והנה הצמצום הוא שורש כל הגבורות כנודע ושורש הגבורות נקרא בוצינא דקרדינותא שהוא אור חשוך וחזק שמתלהט באור חשוך והוא תואר על הצמצום. וזהו שאמר "גליף גליפובטהירועלאה בוצינא דקרדינותא" שחקק ועשה חלל דהצמצום שהיא בוצינא דקרדינותא בתוך האור דא"ס שהוא טהירועלאה. אמנם דע כי כ"ז הוא רק על עצמות דהצמצום בערך אור א"ס שבתחילה, אבל אח"כ הנה נקרא באמת הצמצום גופה ג"כ בשם טהירועלאה והוא על שם תוקף האור דא"ס המקיף המשלח שם הארתו תמיד אבל מאור א"ס עצמו ובפרט מאור א"ס שבתחילה הנה אין אנו מדברים ממנו מאומה, ונקרא הצמצום עצמו ג"כ בשם טהירועלאה וכן בשם אויר קדמון כנודע בדברינו בכמה מקומות. אך דברי הזוה"קדענינינו שמדבר מהתחלה הראשונה לכל הנה קורא טהירועלאה רק לאור א"ס שבתחילה והעצמות דהצמצום שנעשה בו הוא הבוצינא דקרדינותא וכנזכר"). ובשערי גן עדן לר"יקאפיל ג.:, פתח ג דרך א: "טהירועילאה פרושו מקום פנוי, כמו "טהרו של מזבח", שפירושו מקום פנוי מן הדשן". ביונת אלם לרמ"ע, הקדמה בעניןהטהירו: "הטהירועילאה היא כמו השדה וי' הנקודות הם נזרעים בתוכה". ובחסדי דוד, לרבי דוד מג'אר, נב.: "המלבוש הוא סוד עסמ"ב וכשנחלק המלבוש ונקפל חצי התחתון שהוא סוד מ"ה וב"ן והלביש לחצי העליון שהוא ע"ב ס"ג. המקום הפנוי, שהוא במקום שהיה חצי מלבוש התחתון, נקרא אויר קדמון, והכדור הנעשה בתוכו שבתוכו עומדים י"סדא"ק נקרא טהירו, וע"ג הטהירו בין אויר קדמון למלבוש עומדים י"סדא"קעילאהסתימאה. [...] והמבין יבין כי א"א לדבר יותר". וביונת אלם, פרק א "טהירועילאה בגי' שמ"ו... ונקרא אויר קדמון והוא נפש העולם". ע"ע במדור זה, צחצחות, ובהערה שם.
ע' מים אדירים לרמ"מ משקלאב, עמ' יג.
ע"ח, שער מב פרק א, (שער החשמל פרק א). מבו"ש, שער הקליפה, פרק ב.