קדרותא דצפרא(1)שהננו רואים תמיד בעקבתא דמשיחא - בעת שמתחיל הרוח להתרומם בעולם, להתנשא אל עומת ההכרה הגדולה של החכמה העליונה – מתרחבים המבטים, חוגי ההשקפה נמתחים, ונעשים הפרטים יותר מוזרים ולפעמים שנואים ונמאסים. וזה נמשך כל זמן שהרוח עומד בחצי הדרך ולא נשלם עדיין בכל ערכו, שאז עלייתו גורמת החשכה לערכי החיים אשר בארץ מתחת(2), ולא יבצר מזה גם כן מכשולים לעצמת עליונות הרוח עצמו. כל זה הוא נמשך כל זמן שלא השלים הרוח העליון את תפקידו, כל זמן שהוא עומד רק במצב של הבנה תיאורית שלא יכולה להחזיק מעמד ריאלי ומעשי, על כן הוא הורס ומשניא את הסידור המעשי ומביט עליו בבוז. <אבל כיון שהוא משתלם ודעתו מתבסמת, אז חוזר הוא דווקא באורו הגדול להאיר את הכיכר המעשי היותר מדויק ויותר מושפל> [קבצ' ג פט]. קדרותא דצפרא של בניין האומה ותחיתה(3)- הירידה היותר גדולה, הקודמת לעלייה [קובץ א תרלט]. קץ - ענינו - גבול של השלמות שצריכים ישראל להגיע אליו, <ע"י זכותם במעשה, או ע"י כח סבילת עול הגלות°, וזהו הגבול שיבא אחרי שיעברו את הים הזועף של הגלות> [מ"ש קטו־ז]. ע' במדור זה, "בקש יעקב לגלות את הקץ". ר' שם, "דחיקת הקץ". "קץ הימים" לעומת "קץ הימין"(4) - כל ענין דרושות לו סיבות° המסבבות את התכלית, והסיבות אינן תכלית אבל כל זמן שיש עוד צורך לאיזה אמצעי שיבא, עוד לא בא זמן התכלית, ואחרי עבור כל האמצעים כולם אז כבר התכלית מזומנת. והנה לכל הדברים הטבעיים עיקר האמצעי לסיבתם התכליתית הוא זמן, שכל דבר יעשה בזמן והדרגה, והזמן עצמו יורגש ע"י עבור האמצעיים זה אחר זה עד שיגיע למטרת התכלית. וכשהדבר בא אל מטרת התכלית אין הזמן מורגש, כי הדבר בא לכלל עמידה על מצב אחד בלא חילוף ושינוי, ובאין שינוי אין זמן וצורך זמן. ע"כ השלמת האמצעיים שיובילו אל התכלית זה נקרא קץ הימים, וקץ הימין נקרא התחלת עצם התכלית בעצמה [מ"ש רמו]. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, מדת הימים. ושם, ימים. קץ הימין - הזמן האחרון, שיביא עמו את אור°הגאולה°, ואורו־של־משיח° יגלה בעולם. קץ הימין°, כלומר אחרית כל הדברים אשר קדמו לאותו הפרק בתור מכשירים לו ומובילים אליו [ע"ר א נו]. התכלית האחרונה של העולם כולו על מה בראו השי"ת°[מ"ש רמה]. "קץ מגולה"(5) - אחרית הגלות° וראשית המשיח° לעמנו ולעולמנו [עפ"י ל"י ב (מהדורת בית אל) תקו]. "קץ המגולה" - מועד קץ המגולה - מועד שיבת ישראל לארץ־ישראל° להחיותה בבנין מעשי, "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא", שתכונתו היא קיבוץ החתום וסתום "דליבא לפומא לא גלי[א]"°, תוכן קץ החתום, עם הגלוי של עבודה גשמית מורגשת מכל המון עובד [א' צ (ע"ט קיח)].
זוהר ח"גרמט. "קדרותאדצפרא, דחבלים לה כיולדה".ילקו"ש תהילים רמז תרפה: "אימתי הוא חשך? בעלות השחר, והלבנה שוקעת והכוכבים נכנסין והמזלות הולכים להם, אותה שעה אין חשך גדול הימנו, ואותה שעה הקב"ה מעלה את השחר מתוך החשך ומאיר לעולם".
עלייתו גורמת החשכה לערכי החיים אשר בארץ מתחת - ע"א ד ט צב "כשאורה עליונה מברקת באה מספירות עליונות ונשגבות, שהן עומדות הרבה מאד ממעל לכל הערך המהותי של הנושא המקבל אותה האורה, מוכרח הדבר שימלא הנושא המקבל מחשכים וקדרותעמוקה, ששואב אותם מתחתית מהותו וכו'".
ע"ר ב יד "אין ראוי להכיר כי התקופה שלפני האורה דבר אין לה עם האורה, לא כן, יחש גדול יש ביניהן, ודווקא על ידי חשכתה היא מכשרת את האורה לבא. [...] ישנן פעולות יוצאות דוקא על ידי הקדרות וחשכת אור הדעת, חשכת אור הצדק ואור יראת ד' ואהבתו. מובן הדבר שהן אינן פעולות עומדות לעצמן כי אם מחוברות להכשיר את פעולת ההארה". ע"ע ע"א ב ט רנב.
קץ הימים - בראשית ד ג "מקץ ימים". קץ הימין - דניאל יביג. ע' זוהר ח"א סג. "אית קץ לימינאואית קץ לשמאלא, ולא ידענא לאן קץ, לקץ הימין או לקץ הימים, א"ל לקץ הימין". ע"ע שם ח"ב לד. ושם ח"בקלד.: "דאית קץ ואית קץ, אית קץ הימין ואית קץ הימים, קץ הימין דא מלכות קדישא, רזאדמהימנותא, רזאדמלכו דשמיא, קץ הימים, דא מלכו חייבא, רזאדמלכו אחרא, רזאדסטרא אחרא דאקרי קץ כל בשר". ובביאור לר"מ קפז: "קץ, מקורו הוא מגזרת קיצה מתוך התרדמה אשר נפלה על האדם, שהיא הולכת ומלפפת את כל תולדותיו, עד אשר יקומו ויעמדו לגורלם לקץ הימין".